החלטה בתיק ת"פ 127-09

1.         זוהי החלטה בבקשת הנאשם לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב] , התשמ"ב - 1982 (להלן: החסד"פ) שעיקרה עיון במסמכים:

א.  נהלי משרד התמ"ת והיועץ המשפטי לממשלה הנוגעים למדיניות העמדה לדין בעבירות לפי סעיף 2 (א) ו-20 (ב) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 ובנוסף נהלים שקדמו להעברת הסמכות למשרד התמ"ת, קרי ליום 13.12.06.

ב.  כל ההחלטות משלוש שנים האחרונות  שלא להעמיד לדין אנשים שנחשדו בעבירה לפי סעיפי החוק.

ג.   כל  כתבי האישום , הכרעות הדין וגזרי הדין משלוש שנים האחרונות בתיקים בהם הואשמו נאשמים בעבירות לפי סעיפי החוק.

2.         יובהר כי הבקשה הנדונה הינה בבחינת בקשה "חוזרת" לבקשה שהוגשה כבר ביום 19.1.12, באותו עניין וביום 13/2/12 החליט לגביה בית הדין, כדלקמן:

            "לאחר עיון בבקשה ובתגובה אין מקום להיעתר לבקשה.

            החומר המבוקש אינו רלבנטי לאישום שבפנינו. אין מדובר בעבירה נדירה, כפי שנטען. בבית הדין יש תביעות לא מעטות בגין סעיף זה, וגם עבירה חד פעמית הינה עבירה (וניתן בטיעונים לעונש לטעון זאת בטיעונים להקלה בעונשו - אם יורשע). בנוסף, אין מדובר בחומר חקירה המצוי בתיק עצמו, ואין מקום לסרבול הדיון לצורך בירור השאלה מה היו השיקולים בהעמדה או אי העמדה לדין בעניינם של אחרים (נושא שממילא אין בית הדין מתערב בו). בכל מקרה, מדובר בהליך להוכחות שנמצא בעיצומו ולא הועלתה עד כה כל טענה של אפליה. חילופי עורכי הדין אינם משנים לעניין זה, ואינם יוצרים זכויות דיוניות נוספות בשל השינוי בייצוג (תהא הסיבה אשר תהא). לכן אין מקום להיעתר לבקשה"

3 .         על החלטה זו ערער המבקש, לבית הדין הארצי, אשר קבע ביום 7.6.12 כדלקמן:

            "בית הדין הציע בדיון היום כי המערער יגיש בקשה חדשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי ובית הדין ידון בה ללא קשר להחלטתו הקודמת שניתנה ביום 13.2.12 . הצדדים קיבלו את הצעת בית הדין. אשר על כן ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים. מובהר בזאת כי לצדדים שמורה הזכות לטעון כל טענה בפני בית הדין האזורי, וכי החלטת בית הדין האזורי מיום 13.2.12, לא תהווה מעשה בית דין לכל דבר ועניין".

4.          בהתאם להחלטת בית הדין הארצי הנ"ל - הגיש המבקש בקשה נוספת , המהווה כאמור עניינה של החלטה זו.

5.         לאחר ששקלתי את הבקשה ואת תגובת הצד שכנגד - הגעתי למסקנה כי אין מקום לקבל את הבקשה.

6.         יודגש כי גם לאחר שעיינתי בטיעוני שני הצדדים, כפי שהובעו, בבקשה החוזרת ובתגובה לה - לא מצאתי מקום לשנות מעיקרי החלטת בית הדין מיום 13.2.12 , אשר נומקה כאמור לעיל,  ועל אף שאינה מהווה מעשה בי-דין , כפי שנקבע בהחלטת בית הדין הארצי.

7.         למען הסר ספק יפורטו להלן מספר טעמים העומדים בבסיס מסקנתי הנ"ל:

א.         הבקשה אינה נסמכת על עובדות כהוויתן, וזאת גם מתוך ידיעה שיפוטית של בית הדין. כך למשל, בנטען כי  מדובר בעבירה "נדירה" שמדיניות האכיפה בה מצומצמת (ראה סעיף 21 לבקשה) - בית דין זה דן, בתיקים מעין אלו "חדשות לבקרים", ואין מדובר כלל בעניין נדיר.  עוד נטען, כי  במאגרים המשפטיים מצויים אך כ-9 כתבי אישום בלבד (ראה סעיף 15 לבקשה)- כאשר בפועל מצויים במאגרים כמות העולה באופן ניכר מכך.

ב.         הבקשה אינה מבוססת דיה גם בפן המשפטי. כך למשל באשר לטענת אפליה, שלא נטענה וממילא אין המבקש נופל לגדר נאשם המועמד לדין בגין עבירה שנעברה "באופן חד פעמי ולמשך פרק זמן קצר" , כנטען בסעיף 20 לבקשה.

ג.          הפסיקה שהובאה בתמיכה לבקשה, אין בה די כדי להיעתר לבקשה. התשתית העובדתית בפסקי הדין שצוטטו בבקשה, אינה זהה לתשתית העובדתית שבפנינו, ועל כן, אין ליישם אותן הכרעות משפטיות גם בעניינו. כך למשל,  בפרשת סגל (עע"מ 2398/08 מדינת ישראל נ' אליצור סגל-לא פורסם, ניתן ביום 19.6.11 - להלן:"פרשת סגל"), קבע ש' גרוניס:

"מסכים אני כי בנסיבות העניין , ובמיוחד לאור הסכמתה של המדינה לאפשר למשיב עיון בהחלטות שנתקבלו במשך שלוש שנים , אכן חלה חובה על המדינה לאפשר עיון כאמור . ייתכן שבנסיבות אחרות היה מקום לאפשר עיון לגבי תקופה קצרה יותר. (ההדגשות לא במקור).